האם הלב שלך זוכר?

יש בתוכנו מקום שיודע. יודע איך לנשום עמוק בלי מאמץ, איך להתרחב, איך להרגיש בית בתוך הגוף שלנו. אבל עם השנים – עם הפחדים, הכאבים, הריצות האינסופיות – משהו נסגר. הגוף לומד להתכווץ. הלב נסגר כדי לא להיפגע. הנשימה מתקצרת, שלא יראו, שלא ירגישו יותר מדי.

ואז מגיע הרגע שבו הנשמה מבקשת דרך חזרה. דרך שתלמד אותה איך להרגיש שוב, איך לסמוך, איך לנוע עם החיים במקום להילחם בהם.

הטנטרה היא לא על טכניקה. היא לא על תרגילים. היא על היכולת להגיד כן למה שמתקיים בי עכשיו. כן לפחד. כן לרעד. כן לרגעים של ספק. וכשהגוף מסכים, כשהלב נפתח – מתחיל הקסם.

טנטרה היא חזרה אל עצמך, בלי מסיכות. היא הזמנה להרגיש יותר, לאהוב יותר, להיות יותר. לא כי צריך, לא כי מישהו אמר. כי הנשמה זוכרת.

ואם היא זוכרת – הדרך תמיד פתוחה.