מה הגוף שלי אומר?

מגיל צעיר, הבטן שלי מדברת בשפה שאין לה מילים.

לפעמים היא שותקת, לפעמים היא כואבת.

לפעמים היא מתכווצת בדיוק ברגע שבו אני אמורה להרגיש בסדר.

רק לאחרונה התחלתי להבין – זה לא מקרי.

הגוף שלי מחזיק בתוכו זיכרונות שהנפש שלי לא תמיד מסוגלת לשאת.

מתח, פחדים, חוויות לא מעובדות – הכל נשמר שם, במערכת העיכול.

וכשהגוף מגיב, אולי זה לא סימן שמשהו "מקולקל", אלא סימן שהוא מבקש תשומת לב.

מה אם במקום לנסות לתקן אותו, פשוט נקשיב לו?

מה אם נלמד את השפה שלו, במקום להשתיק אותו?

#להקשיב_לגוף #מעי_רגיש_וטראומה #חיבור_פנימי

לא לברוח, רק לשהות

כאב בבטן מגיע.

הרגל ראשון – לבדוק: מה אכלתי?

הרגל שני – לחשוב: מה עשיתי לא נכון?

הרגל שלישי – לנסות לתקן, מהר.

אבל לפעמים, הכאב הזה לא מחפש פתרון.

הוא מבקש שנשהה איתו רגע, שנקשיב לו בלי למהר לתקן.

כי לא כל כאב הוא "בעיה שצריך לפתור".

לפעמים, הוא רק זיכרון שעלה אל פני השטח,

סימן שהגוף מבקש שניתן לו מקום.

וזה לא קל.

אבל זה הצעד הראשון לריפוי אמיתי.